האמת על בית השחי: למה כדאי להפסיק להשתמש בדאודורנטים מסחריים?

כל מי שניסתה דאודורנט טבעי כנראה גם נכוותה לפחות פעם אחת - עד שמצאה את האחד שעובד, או שחזרה לדאודורנט המסחרי בטענה שהגרסה הטבעית פשוט לא עושה את העבודה. זה מסוג המוצרים האלה שהרבה רוצות לעבור אליהם, אבל לא תמיד קל למצוא את האחד שמרגיש גם נעים על העור, גם פשוט להכנה, וגם שבאמת עוזר להישאר רעננות לאורך היום.

מי שכבר התנסתה בדאודורנט טבעי יודעת שהוא יכול להיות לפעמים שומני מדי, לפעמים אבקתי מדי, לפעמים מגרה את העור, או שלפעמים העור פשוט לא אוהב אותו והוא לא עובד.

אז לפני שאת עוברת לטבעי, חשוב לי שתביני מה זה בכלל דאודורנט, מה באמת קורה בבית השחי שלנו, ולמה דאודורנט טבעי עובד אחרת מהמוצר המסחרי שהתרגלנו אליו.

מה באמת קורה בבית השחי

בית השחי הוא מרכז לימפטי חשוב, אחד מהאזורים שבהם הגוף מנקז את עצמו. יש שם שני סוגים של בלוטות זיעה:

בלוטות אקריניות - מייצרות זיעה כדי לקרר את הגוף. הזיעה הזו, המורכבת בעיקר ממים, מלחים ומינרלים, לא מריחה בפני עצמה. התפקיד העיקרי שלה הוא לווסת את טמפרטורת הגוף.

בלוטות אפוקריניות - נמצאות באזורים שמכוסים בשיער ומייצרות הפרשה עשירה יותר שמכילה חומצות שומניות וחלבונים. בפני עצמה, ההפרשה הזו לא מסריחה. הריח נוצר רק כשחיידקים החיים על העור מתחילים לפרק את ההפרשות העשירות האלו. כשהחיידקים מפרקים אותן, הם מייצרים מולקולות ריח כתוצר לוואי.

במילים פשוטות: זיעה לא מסריחה. חיידקים שמתקשרים עם הזיעה יוצרים את הריח.

מה הבעיה עם דאודורנטים מסחריים?

דאודורנטים מסחריים מבוססים על אנטי-פרספירנט - הם עובדים על ידי זה שהם חוסמים את בלוטות הזיעה. מלחי אלומיניום יוצרים סתימות זמניות בתוך צינורות הזיעה כדי להפחית הזעה. כתוצאה מכך הגוף מזיע פחות, ואז אין לחיידקים עם מה לתקשר ואין ריח.

אבל מה קורה עם כל מה שאמור היה לצאת?

המיקרוביום של בית השחי

העור שלך הוא בית לטריליוני מיקרואורגניזמים - בעיקר חיידקים - שחיים באופן טבעי על פני השטח שלו. האקוסיסטם החי הזה נקרא המיקרוביום שלך, והוא ייחודי לך כמו טביעת אצבע. כל אזור בגוף מכיל מיקרוביום משלו, המעוצב על ידי לחות, טמפרטורה וחשיפה לאוויר. בית השחי, כאזור חם ולח, תומך בקהילה חיידקית פעילה במיוחד.

היו לי כמה שאלות לגבי ההשפעה של דאודורנטים מסחריים על המיקרוביום שלנו, על רמת הספיגה של החומרים המזיקים שנמצאו בהם בעור שלנו ואיך כל זה עלול להזיק לנו, וזה מה שמצאתי בין היתר:מחקר מ-2016 מצא ששימוש ממושך באנטי-פרספירנטים ובדאודורנטים משפיע משמעותית הן על סוג וגם על כמות החיידקים בבית השחי, ומשנה את האיזון המיקרוביאלי שלו. אחת החוקרות ציינה: "אין לנו מושג מה ההשפעה של זה על העור שלנו ועל הבריאות שלנו." בחיי שזה ציטוט מהמאמר והאמת שהוא הדאיג אותי, אז המשכתי כדי להבין אילו השפעות יש לרכיבים הספציפיים שנמצאים היום בדאודורנטים מסחריים. רכיבים כמו אלומיניום ואחרים.

מה המחקר אומר על אלומיניום

המחקר על הקשר בין אלומיניום לבריאות עדיין לא חד-משמעי. סקירה מ-2014 לא מצאה ראיות ברורות לקשר ישיר בין שימוש באנטי-פרספירנטים עם אלומיניום לסרטן השד. אבל, מחקרים אחרים כן מעוררים דאגה: מחקר מ-2017 בדק מאות נשים ומצא שנשים עם סרטן השד דיווחו על שימוש באנטי-פרספירנטים מספר פעמים ביום, החל לפני גיל 30. נשים אלו נמצאו עם רמות אלומיניום גבוהות יותר ברקמת השד.

מחקרים הראו שתרכובות אלומיניום המופעלות מקומית על העור מועברות דרך השכבה החיצונית על ידי דיפוזיה, וגם בלוטות זיעה וזקיקי שיער מגבירים את החדירה. מחקר שבדק ספיגה מצא שרק 0.00052% מהאלומיניום נספג לזרם הדם - אבל מחקרים אחרים הראו שניתן למדוד אלומיניום ברקמת שד ברמות גבוהות יותר מאשר בדם.

יש גם דיון על ההשפעה המטלו-אסטרוגנית הפוטנציאלית של אלומיניום - כלומר, היכולת שלו לחקות את פעילות האסטרוגן בגוף.

בקיצור: אין תשובה חד-משמעית, אבל יש מספיק סימני שאלה כדי לעצור ולחשוב.

ומה עם דאודורנטים "ללא אלומיניום"?

גם דאודורנטים שמסומנים "ללא אלומיניום" עדיין מכילים לעיתים מרכיבים בעייתיים:

פרבנים - חומרים משמרים שהוכחו כמחקים את פעילות האסטרוגן בתאי הגוף. חוקרים מצאו פרבנים בתוך גידולי שד שנותחו, ומחקרים מצביעים על קשר בין חשיפה לפרבנים לבעיות רבייה, סרטן שד, השמנה ורגישות מוגברת לאלרגנים.

טריקלוסאן - חומר אנטיבקטריאלי שמחקרים על בעלי חיים הראו שהוא מוריד את רמות הורמוני בלוטת התריס. ב-2016 ה-FDA אסר על טריקלוסאן ממוצרי סבון. כשמשלבים אותו עם מים זה יכול ליצור כלורופורם, הידוע כמסרטן.

פרופילן גליקול - יכול לגרום לגירוי בעור, ואחת הבעיות הגדולות איתו היא שהוא מזרז את הספיגה של כימיקלים אחרים לעור ולזרם הדם.

פתלטים - עוזרים להאריך את חיי הניחוח במוצרים, אך עשויים לפעול כמפריעים הורמונליים.

ריחות סינתטיים - יכולים להסתיר מאות כימיקלים שלא נחשפו.

כימיכלים משבשי אנדוקריניים (EDCs) מראים את השפעותיהם על מערכת הרבייה דרך השפעות אסטרוגניות, אנטי-אסטרוגניות, אנדרוגניות ואנטי-אנדרוגניות. שיבוש במחזור החודשי, ירידה בפוריות, אי-פוריות, סיכון מוגבר להפלות, תסמונת שחלות פוליציסטיות, אנדומטריוזיס, והתבגרות מוקדמת או מאוחרת יכולים להיות קשורים לחשיפה למשבשי אנדוקריניים.

לסיכום,

המסקנה המתבקשת בעיני היא: למה לי למנוע מהגוף לעשות משהו כל כך בסיסי וחשוב? ברור שאני לא רוצה. אבל אני גם חוששת להסריח. בסוף זה מה שמניע את כולנו להשתמש בדאודורנט מלכתחילה.

אז אחרי שהבנו את הרקע והסיכונים, הגיע הזמן ללמוד איך עושים את זה נכון, בדרך טבעית ונעימה - לחצי כאן למדריך המלא: 2 מתכונים לדאודורנט טבעי שבאמת עובד